יש דיבור חזק על הרגע שבו אומן מוציא אלבום שני. רף הציפיות ממנו גבוה ולעיתים, אין לו אפשרות לאמוד עד כמה השינוי החדש שעשה בחייו- ייטיב עם הקהל, או במובן מסוים, דווקא צפוי לקחת אותו להרפתקה סוחפת ושונה מאוד ממה שהכיר. יש גם אלבומים שהאזנה אחת אינה מספיקה, על מנת לגלות את העומקים שבו- והאלבום הבא שאתייחס אליו, הוא שילוב של השניים.
ליהודית רביץ הקדשתי עד כה טור אחד, על אלבום אישי ויפהפה שנקרא "עיר קטנה", אבל הפעם אני הולך לחזור אחורה לאלבומה השני, "גלוי ונעלם" משנת 1980. אגב, יש אלבום נוסף שקוראים לו בשם דומה- "וגלויי עיניים" שייצא ארבע שנים מאוחר יותר של מאיר אריאל. הכוונות דומות. ככל שצוללים יותר עמוק ועוברים את ארבעת השירים הראשונים, מתגלה אלבום מפעים שכל פעם מעלה רגש חזק ואחר לקדמת הבמה. הוא מתחיל בנקודה אחת, שמחה, צוהלת, אופטימית, אבל מסתיים במסתורין גדול ובתחושה שהגלגל מסתובב.
אני מזהה חלוקה מעניינת בין השירים ה"גלויים" לשירים שיש להם משמעות עמוקה מבחינת הטקסט והמלודיה, והם דורשים התעמקות נוספת. תוסיפו לזה סאונד משובח והפקה מוסיקלית של טומי פרידמן. טומי, מי שהיה הבעלים של אולפן "טריטון", אחד האולפנים המיתולוגיים בארץ. העיבודים מתחלקים בין יהודית רביץ, אילן מוכיח ופרידמן. על ההפקה האמנותית, יעקב גלעד, מי שהיה אז המנהל האישי של יהודית.
החלוקה היא מנקודת המבט שלי וכל אחד יכול להסתכל אחרת.
בין השירים ה"גלויים"- אני מוצא את נקודות האור של האלבום:
"ארבע לפנות בוקר"- ההיא שלא נרדמת ורק חולמת מתי האהוב שלה יחזור. היא מדליקה את הרדיו וחולמת בהקיץ. בתחילת השיר, ישר מבחינים בקלידים של אבנר קנר, במקצב הקופצני, בסאונד התופים הבולט וישר מצטרפים לדוברת בחיפושה אחר השקט.
"עכשיו הכל בסדר"- השקט הוא אולי ה"שינוי הניכר באוויר". אחד השירים האהובים עליי. קצת לשים את הכל במקום. "אל תדאג אין מקום לחשש / יש מקום לסיפור חדש". מצטרף לחגיגה, הקלווינט והקונגס של מתי כספי, טנור סקסופון של ירון יעקובוביץ והרגשה קלילה. על שני השירים האלה, אחראי יעקב גלעד. הטקסטים פשוטים בגובה העיניים.
"אחיזת עיניים"- כבר במקום אחר, מרגיש כמו רגע לפני עלייה לבמה. לחן מלא באווירה דרמתית מאופקת ומתפתלת. פסנתר דומיננטי, כלי מיתר מצטרפים בשקט בשקט. זה אולי אפילו מונולוג קצר שזורק פתאום לאזור לא מוכר, רחוק מהצפוי. מילים של נירית ירון גרוניך ולחן חזק של שלמה גרוניך.
"שתיקת הים"- בוסה נובה קלילה על טקסט נוגע בכיסופים אחר הבלתי מושג. מפגש מרתק בין חיים גורי ללחן של יהודית. סאונד הפנדר והגיטרה האקוסטית נוכחים היטב. השיר הוא מעין מעגל שנפתח ונסגר, בכל פעם מחדש, כשהנפש לא שקטה והים הוא רק מטאפורה למה שעוד לא נמצא בהישג יד.
"גלוי ונעלם" - שיר הנושא של האלבום. מתחיל שקט, מתעצם למקצב חזק, דרמטי. מלודיה יפהפייה שהייתה יכולה להישאר כשיר אקוסטי, אך היא מקבלת עיבוד מלא נוכחות ועוצמה. קצת כמו השיר הקודם, המעגל נסגר, הלילה בא, המסך יורד והכוכבים מופיעים ברקיע.
ועכשיו מה מסתתר כשמגיעים לשירים ה"נעלמים"? הרבה חיפוש, הרבה מעולם הרוח, כמיהה וזיכרון. לפי הסדר:
"בלדה על אדון כמעט וגברת כבר"- השיר ה"נעלם" הראשון שמשאיר לנו צללים של מסתורין מה באמת קורה בין האדון והגברת. יש רמז קל לאהבה, יש רמז קל לדברים שלא נאמרו ובסוף השיר יש רמז לכך שמשהו ביניהם נגמר. כך גם המלודיה הקצבית שלא משאירה מקום לספק. הטקסט של חנוך לוין.
"שיר ללא שם" - שינוי פאזה במקצב, באווירה, בניחוח. שלום חנוך טווה זיכרון שהולך ובא בתמונות חולפות וחוזרות. הוא גם מצטרף בנגינת גיטרה אקוסטית בולטת. מעט מאוד כלים. אפשר להרגיש בעיקר את כלי ההקשה ואת כלי הנשיפה הייחודי, ליריקון. יהודית נשמעת צלולה, נינוחה ובעיקר מלאת הבעה.
"כמו אל מים"- שיר מלא נוכחות ועוצמה כמו בשירים הקודמים. בניגוד לטקסט שנושבת ממנו רוח של חמימות, דווקא המנגינה והעיבוד, הולכים לכיוון סוחף, סוער וחסר פשרות.
"יש אשר שקטים הם השמיים"- טקסט של אברהם חלפי שמעניק אווירה אחרת, ציורית יותר, שמימית. והמנגינה הולכת בעקבות הטקסט. מין הרהור על מהות הקיום ואולי על חיפוש דרך. מהרגעים היפים בדיסק.
"שיר ערש"- ואז צוללים למיטה, לפני השינה, לפני שנכבה האור. הטקסט של אלכסנדר פן מתכתב עם שירי הערש הישנים שהביעו אימה ופחד. מוזר לחשוב שילדים הלכו לישון עם שירים מאוד לא נעימים.. וכך גם המציאות הניבטת בשיר. מה שמפתיע הוא הלחן של יהודית. יש בו משהו ביתי, ארץ ישראלי, מינורי. אהבתי את המהלך ההרמוני שנותן פרשנות חדשה.
אם לסכם בקצרה, מה עושה את השינוי באלבום הזה? היכולת של יהודית להיפתח למגוון כותבים ולהעשיר את המנעד הייחודי שלה. באלבומים הבאים, היא תנסה למשוך ביחד עם מוסיקאים נוספים לכיוונים שונים ומפתיעים. אחד מהם אפילו ייקח אותה לכיוון האלקטרוני.
כל הלחנים: יהודית רביץ, "שיר ללא שם": שלום חנוך, "אחיזת עיניים": שלמה גרוניך. שורת הכותבים: יעקב גלעד, חנוך לוין, שלום חנוך, נירית ירון גרוניך, אברהם חלפי, חיים גורי, אלכסנדר פן, יעקב רוטבליט.
הפקה מוזיקלית : טומי פרידמן
עיבודים : טומי פרידמן, יהודית רביץ, אילן מוכיח
הופק על ידי יעקב גלעד
משתתפים :
תופים וכלי הקשה : אלון הלל, קונגס : מתי כספי, סורדו : יהודית רביץ,
גיטרה בס : איתן גדרון, מיקי שביב ואלי מגן
גיטרות : יהודה עדר, חיים קריו, שלום חנוך, יהודית רביץ
פסנתר וקלידים : אבנר קנר, שלמה גרוניך, מתי כספי, אילן מוכיח, יהודית רביץ
עיבוד כלי נשיפה : דוד קריבושי, עיבודי כלי מיתר: אילן מוכיח, שלמה גרוניך
כלי נשיפה : ירון יעקובוביץ, אקורדיון : פרנקי גליקסמן
הוקלט על ידי טומי פרידמן, אולפני טריטון, קיץ 1980
ניהול הפקה: יוריק בן דוד.
הערות