אני לוקח רגע עצירה כדי להציג בפניכם אלבום מומלץ וקסום. הפעם האלבום המפתיע שלי הוא "מה שהשמיים נותנים" של נורית גלרון משנת 2006 - מאז הרגע שבו התבשרתי על הסינגל הראשון "ספינותיה", חיכיתי לו בקוצר רוח עד שיצא.
קודם כל, זה מפגש קסום בין הקול, האלגנטיות, ההגשה המחממת והנוגעת של גלרון לבין הידע, החדות והנגיעות המיוחדות שיש בהפקה מוסיקלית של יזהר אשדות.. יזהר הוא מסוג המפיקים בעיניי שמחפש חידוש בכל שיר שהוא מפיק.. הוא לפעמים מחדד את הקצב, מגביר את קצב הגיטרה או מחפש אותנטיות ולצאת קצת מהקופסה. וגם נורית באלבום, מרגיש לי שלהבדיל מהאלבומים הקודמים, חיפשה משהו אחר.. אולי חם יותר.
אגב, המפגש הראשון שלהם היה ב"נגיעה אחת רכה" - יזהר הלחין, עיבד, הפיק וניגן בשיר "הבוקר שלמחרת" שכתב רמי דיצני. אז מה מיוחד בשילוב הזה? שמצד אחד, גלרון חוזרת הביתה - לשיתוף הפעולה שלה עם נתן זך ואילן וירצברג - וכל מלודיה שלו - כאילו הותאמה כמו כפפה ליד. מצד שני, שיתוף פעולה עם כוחות חדשים: שילה פרבר, רונה קינן, דודי לוי, מיקי גבריאלוב, יוסי פרץ, אלון אולארצ'יק, שבא סלהוב ואיתן נחמיאס גלס. אציין כמה רצועות שאהבתי במיוחד.
הדיסק נפתח באחד השירים היפים ששמעתי - "הציפור" שנושא גם את שם האלבום - טקסט שאפשר לקחת אותו ללא מעט מקומות - יש לי תחושה שהוא נוגע ביחסים ובאהבה. "אך הגוף הקרוב, היחד ושמיים באין כוכבים מלמדים אותנו לקחת, את מה שהשמיים נותנים". כמה פשוט ולזה מצטרפת מלודיה יפהפייה של יצחק קלפטר שגם מפליא בסולו גיטרה. בפזמונים האחרונים, מצטרף פיטר רוט בעיבוד קולי, הרמוני שקשה לא לשים לב לשירתו המיוחדת. לפעמים שאפשר ליהנות ממה שיש.
"ספינותיה" - שיר סיפורי על נערה שחולמת לנסוע, אבל אולי בעצם נוסעת לשום מקום. יזהר לקח את השיר של דודי לוי ומאיר גולדברג לסאונד פולק אירי - עם הדוברו, חמת החלילים של אורי מיילס אבל מצד שני, הוסיף אווירה של מסע שנע בחוסר שלווה - אפשר להרגיש את זה בתכנות, בסאונד הקלידים, בתיפוף שנשמע כמו שעון מתקתק
"על הגבול הדק" - מיקי גבריאלוב הפליא בטקסט ומנגינה רגישים ומצליח להעביר משהו נסתר על תשוקה שאבדה.. אהבתי איך שהוא התכתב קצת עם "מה יהיה בסופינו", מהשירים הראשונים שהוציאה נורית באלבום הבכורה שלה. הסאונד ג'אזי, נוספים חצוצרה וסקסופון והיא כמו זמרת ברים, נודדת למחוזות אחרים."פגישה מקרית" - איזה יופי של עיבוד תזמורתי של עדי ישעיה.. טקסט, מנגינה וביצוע מהמם שלא מותיר מקום לספק.
"סוכנת חשאית" - מהשירים המפתיעים בדיסק. בגלל הסאונד הספרדי ומקהלת הקולות של יזהר, פיטר ונורית - וכמובן איך לא, נגינת הגיטרה של דויד ברוזה.. והשיר מתחיל בנקודה אחת ונגמר בנקודה אחת לגמרי.
"שיר עברי" - שיר שלוקח את האלבום - קצת לזמר העברי, לתחושה של בית בין מזרח למערב.. אולארצ'יק מפליא בעיבוד שלו לחליל ונורית מצטרפת אליו באלתור. גם הוא נשמע קצת אירי.
ואחד השירים שמרגשים אותי, "באה מרחוק", יזהר מכניס את האלקטרוניקה בעדינות ונורית שטה על המלודיה של יזהר והטקסט של יענקל'ה רוטבליט.. אולי חוזרת לעבר ומנסה להשלים עם ההווה. מה שמחזיר את האלבום לקו ההתחלה - עוד לא ממש נגמר, אבל הדרך אף פעם למעשה לא מסתיימת. "אני באה מרחוק, מכל הטוב שאספתי בדרך, יש בי הרבה אהבה לחלוק".
משתתפים:
שורת הכותבים: יענקל'ה רוטבליט, נתן זך, יזהר אשדות, מיקי גבריאלוב, דודי לוי, מאיר גולדברג, יונה וולך, רונה קינן, אלון אולארצ'יק, איתן נחמיאס גלס, יצחק קלפטר, שילה פרבר, שבא סלהוב, אילן וירצברג, יוסי פרץ, נתן יונתן וקורין אלאל.
עיבוד והפקה מוסיקלית: יזהר אשדות, הפקה וניהול אמנותי: זאב אולמן.
תופים: ערן פורת
בס, גיטרה חשמלית, עיבוד קולות וביצוע: פיטר רוט
גיטרות: ימי ויסלר, פסנתר ואקורדיון: רן עפרון.
גיטרה אקוסטית, דוברו, קלידים ותכנותים : יזהר אשדות, גיטרה אקוסטית ב"את יותר מדי": רונה קינן, חליל: אמיר גבירצמן, עיבוד לחליל ב"שיר עברי": אלון אולארצ'יק סולו גיטרה חשמלית ב"ציפור": יצחק קלפטר,
גיטרה קלאסית ב"סוכנת חשאית" : דויד ברוזה, חמת חלילים אירית ב"ספינותיה": אורי מיילס, חצוצרה וסקסופון ב"על הגבול הדק" ו"דרך הכל" : ממלו גיטנופולוס, קולות: פיטר רוט, נורית גלרון, יזהר אשדות, קורין אלאל ומיכל רשף.
כינורות: הדר כהן, הדס פבריקנט, קרן טננבאום וטלי גולדברג, ויולה: קרין זוקמן וגליה חי, צ'לו: מאיה בלזיצמן, עיבוד לכלי מיתר: ערן סער, עיבוד וביצוע תזמורתי ב"פגישה מקרית": עדי ישעיה.
טכנאי הקלטה: ניר גביש וטל מטמור, מיקס ומאסטרינג: יזהר אשדות, הפקה בפועל: פדות אניג'ר, הוקלט באולפן של יזהר אשדות.
הערות