בשנים הראשונות שהאזנתי למוסיקה, התרגשתי מכל תקליט חדש שיוצא.. הייתי מחכה לשמוע את הסינגלים ברדיו והולך עם סבא שלי לחנויות התקליטים כדי לראות את הדיסק על המדף. כמה סמלי שעברו כבר שלוש שנים מאז שסבא שלי היקר, נפרד ממני ועבר לעולם שכולו טוב ורוגע. את הדיסקים שקנה לי, אני שומר כמו אוצר הכי יפה שקיבלתי במתנה ממישהו שעטף את כל עולמי.
אחד מהדיסקים שמשנת 2005, הולכים איתי יד ביד וכל שנה אני מגלה בהאזנה- פרט אחר שגורם להתרגש ממנו, זה "בקצה ההר" של גידי גוב. אלבום שבו גידי ניסה להרחיב את מעגל הכותבים שאתם עבד ובחר בעמיר בניון ובעיניי זאת הייתה בחירה מוצלחת. משהו ישראלי נולד - בגישה של גוב הנונשלטית לבין הטקסטים והמוסיקה הייחודית של בניון.
כנ"ל לגבי ההפקה המוסיקלית של אלון אולארצ'יק, אדם הרפתקן שיצא עם גידי למסע והצליח בזכות החום והחושים המוסיקליים שלו, לתפור לגוב בגדים יפים, נוחים, שלווים. "בקצה ההר" הוא תקליט רגשי. מרגישים שגוב מביע את עצמו ומרגיש מחובר למילה ולצליל. אחת החידות המרתקות בעיניי, היא השימוש של אולארצ'יק בסמפלר.. ששנים ניסיתי להבין מה מקומו של הכלי הזה בתקליט.. ובאיזשהו מקום, הבנתי שהסמפלר נותן אווירה. כמו שצובעים דף ונוצרות עליו הרבה שכבות. זה המקום להזכיר שהסמפלר היה חיוני מאוד בתקליטים של אסף אמדורסקי, ברי סחרוף ורע מוכיח שהוציאו ממנו נפלאות.
הרבה שירים באלבום מוצאים אצלי בית חם בלב: החל מ"הליצן העצוב", כמה יפה המנגינה, הסולו חשמלית המעודן באמצע והפזמון המרגש.. "בית ישן", עם האקורדיון של משה לוי, הרצון למצוא מקום שקט מכל ההמולה. "מי תרצי" שהתחבב עליי עוד בשמיעה הראשונה, "בקצה ההר" שמנשבת ממנו רוח מדברית.. "כשאת מחייכת", "כנראה שלא אומר", "מדלן יקירתי", שמביאים קצת רומנטיקה לדיסק, המפגש הקסום בין גידי ואשתו המנוחה, ענת שמצליחים לשלב ידיים ביחד ב"מכיוון שאתה נוסע".
והמפנה המפתיע בעיניי - הקו הרגוע-שלו מסתיים לו בחריקת דלת, בהפעלת מנוע משומן ונכנס "הכול פוליטי"- טקסט פילוסופי על משמעות הפוליטיקה.. אולארצ'יק מכניס קצב וגידי מעביר הילוך.. אחרי זה, הוא נסחף לג'אזיות שובת הלב ב"אלה החיים", נותן מקום לטקסט המופלא של זלדה, ללחן הנהדר של יזהר אשדות ב"כל שושנה" ומקנח בשיר של אהבה שקטה, "אוהבת".
את כל הרגעים האלה, אפשר לקחת לאי בודד, להכין כוס קפה, לשמוע את רחש העלים ולהיות אתו שם בכל רגע. זה גם מה שמייחד בעיניי את גידי גוב כזמר.. הוא נותן מעצמו למאזין.. ומרגישים שהוא מלווה אותו לכל אורך הדרך, יד ביד, תו בתו בנוף אביבי ומואר.
נבחרת היוצרים: עמיר בניון, אסף אטדגי, שלומי שבן, עלי מוהר, אלון אולארצ'יק, יזהר אשדות, ויסלבה שימבורסקה בתרגום של רפי וייכרט, זלדה.
עיבוד והפקה מוסיקלית: אלון אולארצ'יק,
מלבד: "הכול פוליטי- אלון אולארצ'יק ומרקו גורקן.
משתתפים:
אלון הלל, בצני גפני, רוני עברין, אלון אולארצ'יק, אלכס פולק, אורי סנדר, ניצן חן רזאל, רותם דרור, קרני פוסטל, משה לוי, אמיר גבירצמן, גליה חי, ניצן עין הבר, עמיר בניון, ענת גוב, אמה לבנון, מתן גוב ארי, מרק רוזן, אבי לייבוביץ, סולן אולפני די.בי- רונן בן טל, שחר שיין, יהושע רונה, רונן רוזנר, ליאור גל, דודי בר דוד, אמיתי אריכה.
הקלטות ומיקס: יואב שדמה ומרקו גורקן (הכול פוליטי, כנראה שלא אומר), מפיקה בפועל: גלית קלדרון, הוקלט באולפני דיבי, קיצ'ה ובאולפנו של אלון אולארצ'יק, עוזרי טכנאי: שחר שיין, עדי דרוקר, פרוגרמינג: נמרוד מור, מאסטרינג: יעקב מורנו.
הערות