אני אוהב את המוסיקה של שלמה יידוב. היא יוצאת ממקום אמיתי, שלו, נקי ואותנטי. כבר בשיר "ילדי הירח", הקצב של השיר, השירה הקולחת, נגינת הגיטרה המופלאה - שבתה אותי מיד ובגיל קטן, זה היה שיר אהוב עליי. משהו נוגה עבר עליי השבוע ואולי החיפוש שלי למשהו חם ובלתי אמצעי- הוביל אותי לאלבום נסתר של יידוב, "חלק ממני" שיצא בשנת 1993.
אלבום אחרי ההצלחה המפתיעה של "חולם בספרדית" ושלמה מצא את הכיוון המיוחד שלו: שילוב של המוסיקה הספרדית, ארגנטינאית, כשהוא מתחבר לעולם המוסיקה הישראלית. בדומה לו, גם דויד ברוזה, עבר מסע דומה כשעשה את התקליט "האישה שאיתי".
"חלק ממני", אלבום קטן, מלא בשירים המחוברים אל הנפש הרכה של יידוב שיוצאים לו ממקום אמיתי ומבקש אהבה. האלבום נפתח בשיר הנושא שמביא אתו זכרונות מהמסע שלו בארגנטינה אחרי 27 שנים שלא ביקר. והכול חוזר במעורפל, נראה קרוב, אבל רחוק מאוד מהמקום שממנו הוא חי. "הרגע שייחלתי לו בצליל ובחלום/ הופך עכשיו לזמן אמיתי/ מראות חולפים מול עיניי בהילוך איטי. "סוגר מעגל/ אבל לא נוגע".. הפזמון הופך להיות החלק העוצמתי עם הסולו של החשמלית שמטעין את השיר באנרגיה מתפרצת של סערת רגשות.
ואחריו מגיעים גם שירים שמבקשים בית חם בלב המאזין: "ואני אותך אוהב", "חושב עליה", "צעיפים בלבן" והשיר שבשבילו שווה להאזין לדיסק, "מכאן אנחנו".. כל אלה, הם מין סיכום של איפה אני ואיפה את.. ולאן עוד נוכל להגיע מכאן. הלחנים של יידוב, מרגשים, קליטים ומלאים ברוך.. עיטורים יפים של נגינה פשוטה, בלי יותר מדי טקסטורות. זה היופי.
בדיסק הזה, שלמה יידוב פורש את קשת הכותבים- הוא מגיע מהמקום שלו אל הטקסטים של אורן נאמן, נתן זך, אהוד מנור, זאב טנא וחנוך לוין. באופן מפתיע, השיר הכי מפתיע, בעיניי, נושא את עיניו ל"חולם בספרדית".. כהמשך טבעי ומתבקש. "המתלבט", שלא יודע להחליט עד רגע האמת. רגע של חינניות והומור עצמי.
יש גם שני קטעים אינסטרומנטליים משגעים, "יונה לבנה" ו"מילונגה אוריינטל" שמביאים לאלבום את הרוגע והשלווה המתבקשים בים של מוכרים וסוכני ביטוח, בים של החלטות מורכבות, בים של מחשבות בלתי פוסקות- "חלק ממני נשאר במקום אחר". וזה שלמה יידוב, במקום הכי טבעי לו.
משתתפים:
לחנים, עיבודים והפקה מוזיקלית : שלמה יידוב
תופים : אלון הלל וגיל לדין
בס : אלון נדל ומיכה מיכאלי
כלי הקשה : אורן בלבן
גיטרות : שלמה יידוב
קלידים : עדי רנרט
חליל : שם טוב לוי
הערות