הבוקר התעוררתי לצלילי אריק איינשטיין ולאחד מאלבומיו האהובים והמרגשים שהכרתי, הוא יצא בשנת 1984- עם המוסיקאי שם טוב לוי. הוא כולל בתוכו עשרה שירים שפורטים על כל מיתר בלב. שורת הנושא - "לקחת פסק זמן", והיא מגלמת בתוכה - לעשות חשבון נפש עמוק, להירגע, ליהנות ממה שיש, להעביר יום בחיוך, להפנים פנימה שהשינוי אפשרי.
אני אוהב את ההגשה של איינשטיין שמצליחה בתוך כל הערפל, לזרוע זרעים של תקווה מלבלבת. והאלבום נפתח עם הלהיט "פסק זמן" ומיד אחריו עוברים להילוך גבוה וליכולת של איינשטיין, לשיר על חיי היומיום במבט הומוריסטי. אחרי הכול, צריך לקום לעבודה. במבט שני, כמה שנים אחר כך, בתקליט "הייתי פעם ילד", השיר שיפתח את התקליט יהיה "הצריך הזה". ופה הוא שר "אתה חייב את זה לעצמך, אז שלוש ארבע ולעבודה". בתחילת השיר, איינשטיין נשמע פתאום קצת כמו חבר כנסת שמנסה לדרבן את כולם לעבוד וכשחושבים על זה, אז זה משעשע.
אבל "פסק זמן" הוא תקליט עמוק, עם טקסטים פשוטים בגובה העיניים ומוסיקה סוחפת של שם טוב לוי שמגייס את מיטב הנגנים שמצליחים לעטוף את איינשטיין מכל כיוון. אפשר לשמוע את הרהוריו לאורך האלבום: על חברו שחזר בתשובה, על הרצון להמשיך בשגרת החיים, על זיכרונות "מכבי הישן" ואפילו על אהבה. איינשטיין מרגיש שהוא לא עומד בקצב, לוקח את הזמן, לא רץ לפני המילים, נותן לקלפטר, לוי, אגמון, ירוסלב ולשם טוב, להיכנס עם סולו קטן באמצע השיר והוא נשאר קצת להתבונן מהצד. בסוף האלבום, הוא מנסה להבטיח לא לשקר ולא לריב עם אהובתו, להישאר קרוב אליה כדי שגם היא תוכל להבין אותו ולא תשפוט אותו לכאן או לכאן. זה אמנם "לא עוזר", אבל בסופו של דבר, זה מרגיע קצת.
כל המילים: אריק איינשטיין, מלבד יעקב ועשיו: ח.נ. ביאליק, מוסיקה, עיבודים והפקה מוסיקלית: שם טוב לוי,
משתתפים: אלון הילל - תופים וכלי הקשה, מאיר ישראל - תופים, כלי הקשה ואפקטים, אוהד אינגר, אלון אולארצ'יק ואלי מגן - גיטרה בס, יצחק קלפטר - גיטרות, משה לוי - סינטיסייזר ואקורדיון, שם טוב לוי- פסנתר, פנדר, חליל וקולות, ירוסלב יעקובוביץ' - סקסופונים, גורי אגמון - קלרינט סולו, רובין פלמקווסט ורמי אורן - חצוצרה, יוסי רוזנברג - טרומבון, רביעיית כינורות בראשותו של יצחק מרקובצקי. הקלטה ומיקס - גיא יפה, עוזר טכנאי- מרק רוטוול.
הערות