מילים, לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית: דני רובס. מלבד: פתיחת השיר blue, הכולל מקטע משיר של ג'וני מיטשל.
הבוקר עשיתי ראן על ארבעה אלבומים מעוררי השראה של דני רובס. אומן שנותן לי כיוונים חדשים של מחשבה, אמת וכנות בכתיבה. לא מזמן, כתבתי על "בדרך אל האושר", שריגש אותי מההאזנה הראשונה. היום בחרתי לכתוב על אלבום שלקח לי זמן להיפתח אליו, "בגוף ראשון".
הוא אלבום מופת, על כל מה שמשתמע מכך. העובדה שזה האלבום הראשון שרובס מעבד ומפיק לבד את כל האלבום והיכולת ליצור רצף של חוויות שכולן מתחברות ליומן מסע אישי נוגע ומצמרר. השירים מחוברים בשרשרת אחד לשני, קצת כמו באלבום abbey road של הביטלס. אתה ממש מרגיש את השינוי האישי, המחשבות שרצות לאורך האלבום והקו המוסיקלי שמצליח להדק בין כל הקטעים.
בין השירים שתפסו לי את האוזן מהבוקר - "רכבות 68-80-88", שיר שהפך לאחד השירים המוכרים של רובס ולא במקרה, הוא נמצא באלבום של תחנות והוא בעצמו, נכתב בעקבות ג'ון לנון. המנגינה המתפתלת, הפזמון שמרגיש כמו סערת רגשות בלב המערבולת והרגעים הקטנים שרובס מתאר לאורך שלוש שנים.
"ברחובות של מוסקבה" - ראי נוף בלב מוסקבה, תיאורי נוף שמתחברים לנופים אישיים. "אני עובר ליד חומות גדולות בין פסלים של לנין, לא חשבתי שאהיה אי פעם כאן, כשהייתי ילד העולם הסתיים בשערי הגן".
"זה לא קל לאהוב אותך"- אותו הכרתי דרך הקליפ בזהו זה והוא ישר תפס לי את תשומת הלב.. יש בו את משפט שנושא בתוכו את שם האלבום. אולי "מתוך חלום, אולי את מקשיבה לי, את שומעת את קולי עכשיו, את מרגישה אותי בגוף ראשון". מרגישים איך מהמכתבים הקטנים, הכול התפרץ החוצה כמו סחף ואי אפשר באמת לעצור את הרכבת הדוהרת, אז אפשר רק להיות כנה ואמיתי.
ובתוך זה גם אהבה - "כל מה שיש לנו יחד", שיר פשוט ומרגש. המיתרים מלווים את רובס הרבה לאורך הדיסק.. הוא כמו הפסקול ששוכן בתוך ליבו. ועדיין - היכולת להרגיש לא שלם, עם השינוי - מוביל אותו לכתוב את "ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר" ו"סלחי לי", "סלחי לי על הבטחות שלא הצלחתי לקיים, אני מוכרח ללכת, סלחי לי, אני אשם".
"בגוף ראשון", מתחיל באקורד בטוח ונגמר בנקודה אחרת לגמרי. בהתחלה הדיסק הזה, לא הגיע לאותה ההצלחה של קודמו, כמו "בדרך אל האושר", אבל מאוחר יותר הגיע לזהב. לכל מי שמתחיל לכתוב שירים, זה האלבום האולטימטיבי להתחיל ממנו איך לספר סיפור בעזרת המוסיקה והרגש.
משתתפים:
תופים וכלי הקשה: ז'אן פול זימבריס, בס: מיכה מיכאלי, גיטרות אקוסטיות: דני רובס, חשמליות: עמוס הדני, פסנתרים: עדי רנרט, סינטיסייזרים: דובי אנגלר, כינורות: יצחק מרקוביץ ואליקום זלצמן
צ'לו: אלכסנדר כגנובסקי, ויולה: אברהם לבנטל, סקסופון, חליל ואבוב: פטר ורטהיימר.
הפקת הסאונד וטכנאי הקלטות: יהודה זיתון, עוזרי טכנאי: דוד עיון, יוני עזריה, קארינה אבי-דרור, עריכה דיגיטלית: בן ברנפלד, ה.מ. אקוסטיקה, 1990. האלבום הוקלט באולפני סיגמא, בחודשים ספטמבר-דצמבר, בשנת 1990.
הערות