שבעים ליצחק קלפטר - כל כך הרבה עשורים מדהימים שמרגישים את הנגיעה המיוחדת שלו בביצוע, כתיבה, הלחנה, עיבוד, נגינת סולואים והפקה מוסיקלית. ליצחק, יש יכולת למגנט את האוזן של המאזין משמיעה ראשונה. לדעתי, זה נובע מהשילוב בין קולו המחוספס לנגינתו שיוצאת החוצה ונותנת מנעד יותר גבוה בסולם הרגשות והתחושות. זה מה שיוצר את סוד קסמו הייחודי בעיניי.
את האלבום "מחזיק מעמד", שמעתי לראשונה דרך ספוטיפיי, אחרי שחלק משירי האלבום הכרתי דרך האוסף היפהפה "יצחק, לבד, מחזיק מעמד". בשירים האלה, להבדיל מהשירים בתקליטי הסולו האחרים של יצחק, אני שומע את העצב והקושי מגיח לו בשקט. ובשביל יצחק, זו לא הייתה תקופה קלה.
ובכל זאת, הוא נפתח באחד מלהיטיו הגדולים, "דמיון חופשי". שומעים בפתיחה את הליין שחוזר בכל השיר והוא נחקק מהשנייה הראשונה. הוא רוצה כל כך לעוף למרחקים, אבל היא לא אתו והדמיון עובד שעות נוספות כדי למלא את החוויה שלא מתגשמת.
"מחזיק מעמד", כבר נוגע אצלי במקום רגיש. "אין לו כסף ואין לו זהב/ וגם אין לו גב רחב והוא מחזיק מעמד. כך עוברות השנים לאט/הוא מזדקן/ הוא כבר מקומט והוא מחזיק מעמד". ליווי פשוט, יצחק נותן לגיטרה לדבר במעברים והלב נקרע יחד אתו. הפזמון במיוחד מקבל תפנית מלודית מרגשת- באקורד המוביל אליו.
גם "ער בחלום", מביט למציאות כמאמין ולא מאמין. דני ליטני מצטרף ליצחק בקולות ובמפוחית פה. אווירת לילה קודרת. "צריכה להיות דרך לצאת מהמבוך הזה.. והיא לוקחת אותי/ אני מאבד שליטה/ חולם בהקיץ/ ער בחלום". השיר הזכיר לי בטקסט שלו את אהוד בנאי שמסתכל מאותה נקודת מבט בשירו "ער או חולם" שיצא בעוד מעט, 1996.
יש עצבות שמבצבצת לה פה ושם בתקליט שהוא כולו סערת רגשות מהמצב הקיומי ומהאהבה שפוצעת. יצחק מחפש את האש הפנימית בה ובו ובסוף מביט מחלון המכונית על החיים שקורים בחוץ. העולם ממשיך כדרכו. "כל התריסים כבר מוגפים/ מעל גגות הכוכבים יפים/ פנס רחוב חיוור/ כאילו הוא אומר: חבוב, אתה סתם משוגע". תקראו לזה הומור עצמי, תקראו לזה נחמה או דמיון חופשי. יצחק קלפטר מפליא בתקליט שנוגע במקום לא קל ועושה חסד אתו ועם המאזין. המלצה חמה.
הערות