היום בחרתי באחד האלבומים הכי פחות צפויים והוא הגיע מהמלצה של איתן ארדיטי. זהו אלבומה השלישי של גלי עטרי, "ממריאה ברוח" משנת 1984.
מסתבר ששנת 1984, היא שנת השינוי בפופ-רוק הישראלי. שלמה ארצי יוצא עם "תרקוד", הראלה בר עם "קטיפה, בועז שרעבי "אצלי הכול בסדר" וגלי עטרי "ממריאה ברוח"- עכשיו מה משותף לכל האלבומים האלה? עבודת הסינתיסייזרים החדשנית. לעיתים היא נשמעת קרה, אבל אם עוטפים אותה נכון בעוד צבעים, היא מוסיפה גוונים חדשים למוסיקה ומרעננת את הצליל.
והאמת? זה היופי שקורה בתקליט הזה. על ההפקה המוסיקלית ורוב הלחנים, נמצא מתי כספי. והזיווג הזה, בין קולה הענוג של גלי לעושר הצלילי של מתי- מוליד חגיגה. הסוד נמצא במלודיות המשגעות, ואין ספק שהשפעות של דיסקו, פ'אנק ופופ, נמצאות פה בשיאן.
"עוד יום", שפותח את הדיסק, הוא אחד השירים היפים בעיניי. מדבר על זמניות החיים.. שגרת החיים הקבועה, שהיא לעיתים יכולה להתפרש כסתמית. רחל שפירא נוגעת במילה וכספי בצליל. הסוד של השיר- אם תשימו לב, הוא משחק בין מינור למז'ור.. כשגלי מגיעה לשורה החוזרת לקראת הסוף, הלחן מינורי וכשהיא מתחילה את הבית, הוא מז'ורי. זו גאונות.
"ממריאה ברוח", הוא הדיסקו המרקיד בקצב הזמן.. הדוברת עצמה לא יודעת מה היא רוצה, אבל היא מרשה לעצמה לעוף בלי קשר לזמן ולמקום. היא חולמנית קצת, אומרת לך, אומרת לו בוא.. חושבת לעצמה שאולי מחר יהיה יום יפה, אבל בעצמה היא נחושה. לקראת סוף האלבום, בכלל יש רמז שאולי זהו עוד סיפור של אהבה נכזבת..
היציאה הכי מפתיעה בעיניי היא "חרציות" (אהוד מנור-אבנר קנר). הוא השיר היחיד שבו הסינתיסייזר יצא להפסקת קפה ופתאום שומעים פסנתר חשמלי.. רך יותר, לירי.. התרגשתי מהמלודיה ומהטקסט הנוגע בעצבות ובסערת רגשות מטלטלת מצד לצד. מתי כספי מפליא במפוחית באמצע השיר. פנינה.
"כן יבוא לא יבוא
התשובה היכן היא מסתתרת
כן להיות לא להיות
שבה שאלת השאלות"
ומעבר להפקה המופתית, להרכב השירים שמצליחים לעורר, לרגש ואפילו להרקיד, זו האישיות של גלי שנותנת דרור לקולה.. ומשייטת לה בחופשיות על גבי המנגינות ומצליחה להמריא ברוח. והסיום? לא רק שלא לוקח את עצמו ברצינות.. הוא העלה בי צחוק משחרר. אז העיקר לא להתייאש!
שורת הכותבים והמלחינים: מתי כספי, רחל שפירא, קורין אלאל, אבנר קנר, אהוד מנור, עידית חכמוביץ, זאב אולמן, גיא יפה, אפרים שמיר.
עיבוד והפקה מוסיקלית: מתי כספי, מלבד: "חרציות"- אבנר קנר.
תופים: ז'אן פול זימבריס, אלון הלל, גיטרה בס, בס סינטיסייזר: קובי כהן, גיטרה: חיים רומנו, כלי הקשה: מתי כספי, טל ברגמן, סינטיסייזר: דריו מלכי, פסנתר חשמלי, מפוחית, קלווינט וקולות רקע: מתי כספי, פסנתר: חיים קחטן.
כלי נשיפה: פטר ורטהיימר, אלברט פיאמנטה.
חצוצרות: איתמר ארגוב, אברהם פלדר, דני מוסקו.
טרומבונים: מיקי דור, אלי אהרוני, מיכה דייוויס, יהושע פסטרנק. מיתרים: קבוצת נגנים מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים.
מפיק: זאב אולמן, עוזרת הפקה: גלית ג'יבלי, הוקלט באולפני "טריטון", 1983-1984. טכנאי הקלטה ומיקס: יעקב מורנו.
עוזרי טכנאי: סיריל רוזנבלום, מרק רוטוויל.
הערות