לא הכרתי את נתן זך באופן אישי. אישיותו נחשפה לי בעיקר דרך השירים ששמעתי ברדיו. אני זוכר שגם למדתי לבגרות לספרות- את שירו "אני שומע משהו נופל" שהמם אותי.. תחושה מדויקת על הטבע האנושי.. כמה שפחות כתיבה ששייכת למשהו לאומי ויותר כתיבה שנוגעת לצד הפנימי והרגשי.
לזכרו, אני חוזר היום אל אלבום ששמעתי הרבה פעמים, שירים באמצע הלילה של נורית גלרון, 1981.. את האלבום הכרתי מאוחר.. והשירים היחידים שהכרתי בהתחלה היו: "עד מחר" שהלחין יוני רכטר ו"כולנו זקוקים לחסד" שהלחין אילן וירצברג. כשהתחלתי לשמוע את האלבום, התאהבתי בנקודות המבט השונות ששיריו זכו לקבל מהמלחינים, מהמוסיקאים ומקולה של נורית. לחנים מיוחדים, שיש בתוכם קריצה, מעיין בלתי פוסק של רגש ומוסיקליות נדירה. אולי בגלל שבשיריו הייתה מוסיקה, שרק היה צריך לחשוף ולנער אותה מבין המילים.
ייחודו של האלבום טמון במוסיקאים שמקיפים אותו מכל כיוון: יוני רכטר, אילן וירצברג, יואל לרנר, שלום חנוך, שלמה יידוב, חנן יובל, אשר ביטנסקי, סשה ארגוב ואתם נמצאת גם המבצעת נורית גלרון. כל שיר מספר סיפור אישי שביחד יוצרים אווירה שלמה. שירים באמצע הלילה, מעביר אווירה לילית.. ששם יוצאים כל הרהורי המחשבה, על מה יכול היה להיות אחרת.
אפשר לשמוע את הדיאלוג המופשט בלא מעט שירים בין הלילה והיום: "עד מחר", על מקום המפלט שלי כאדם. "בכל פעם שאני מנגן/משהו בי מתנגן".. שורה אלמותית בעיניי. הלחן של יוני, מרגש, נדיר והילך עליי קסמים כילד. אחריו מגיע מתי כספי, עם גישתו הקלילה לטקסט הרציני של זך.. "אתה רוצה כל כך לתת/ אבל יודע רק לקחת/ אתה חושש מפני הצל שעל הקיר".. ואצל מתי, זה יוצא ברזילאי עם חיוך. ובכלל, שימו לב שהוא זה שמנגן בכל הכלים.
"כי האדם עץ השדה", כבר מדבר על מהותו של האדם. הלחן של שלום חנוך, הסביבה כבר יותר שקטה.. החיבור של האדם לעץ, מעורר אצל הרבה תהיות.. "אהבתי וגם שנאתי/ טעמתי מזה וזה".. לי זה מתחבר אחר כך עם שיר יפהפה אחר באלבום, "אין לי".. "אין לי כמעט כלום/ אבל הכלום הזה שלי/ בשעות הפנויות לחלום/ אתה יכול לחלום איתי".. הלחן של שלמה יידוב, לוקח את המילים למקום חמים, מלא אמפתיה וחום.
ויש גם שירים שמבטאים עבורי את הצעקה הפנימית של חוסר תכלית.. אולי זה מדבר גם מכיוון עולמו של המשורר.. כמה שלפעמים קשה ליצור כשאין שביעות רצון ממה שקורה. תקשיבו ל"כשצלצלת רעד קולך".. הביצוע עוצמתי, ליווי פשוט של גיטרה אקוסטית ועדיין זה מרגש ומביא לדמעות. "שיר באמצע הלילה", על האדם שלא מוצא את עצמו ומטייל עם מחשבותיו באמצע הלילה. מעשן סיגריה והחדר קר. אחריו מגיע "פזמון חוזר" שהלחין אשר ביטנסקי שטלטל אותי.. "עליתי לקריית שמונה / ולא היה לי מה לעשות שם / והלכתי לראש פינה / ולא היה לי עם מי לדבר / הו פתחו את הדלת / קר, קר בחוץ". בדידות בעיר גדולה וזרה. מלווים אותה בקולות מלאי חמלה, אילן וירצברג ויואל לרנר.
והסיום מגיע בנימה אישית : "ועוד לא אמרתי הכול/ ועוד יש לי מה לומר/ לפני שיהיה מאוחר והקהל יתפזר / וכל אחד יהיה זוכר".. קצת מתכתב עם טקסט אחר שכתב "רגע אחד/ שקט בבקשה/ רגע אני רוצה לומר דבר מה".. תנו לי לומר את מה שיש להגיד.. תנו לקול שלי מקום ונוכחות בעולם.. תנו לי להיות שווה בין שווים. לחן מקסים של אילן וירצברג.
נתן זך, נתן דרור למחשבותיו ולהרהוריו על מהותו של האדם ורצונו להיות חלק בעולם הגדול.. ונורית גלרון, מכניסה את הפילטר האישי שלה דרך הקול המופלא שלה. ובסוף כולנו זקוקים לחסד. אחרי הכול, אנחנו בני אדם. תודה נתן זך על השירים המופלאים שכתבת ועל החשיבה מחוץ לקופסה. שירה היא קצת כמו משחק בפלסטלינה.. והיא מלאכה כל כך ממלאת ונותנת משמעות לחיים.
משתתפים :
מילים: נתן זך, לחנים: יוני רכטר, שלמה יידוב, אלכסנדר ארגוב, אילן וירצברג, מתי כספי, שלום חנוך, חנן יובל ואשר ביטנסקי
עיבודים מוסיקליים : יוני רכטר, מתי כספי, שלום חנוך, שלמה יידוב, אילן וירצברג, חנן יובל ויואל לרנר.
תופים וכלי הקשה: מתי כספי, אהרל'ה קמינסקי, אלון הלל, שלמה חממי, בס: מיקי שביב, מוטי דיכנה, אוהד אינגר, גיטרות : שלמה יידוב, שלום חנוך, אילן וירצברג, מורדי פרבר, מתי כספי, חנן יובל ויואל לרנר, פסנתר: יוני רכטר, מתי כספי, משה לוי, דריו מלכי וסשה ארגוב, קלווינט וסינתיסייזר: מתי כספי, סינתיסייזר: דריו מלכי, ארט-סטרינגס: אילן וירצברג
ליריקון: ירוסלב יעקובוביץ, טמבורה, דולצימר ופעמונים: ישראל בורוכוב, קולות: אילן וירצברג, יואל לרנר, מוטי דיכנה, מיתרים: נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, קלרינט וקלרינט בס: אילן שול,
טכנאי הקלטה ומיקס: יעקב מורנו, טומי פרידמן, לואי להב ופרנקי גליקסמן, מפיק: אשר ביטנסקי, מפיק אחראי: יוריק בן דוד, הוקלט באולפני טריטון, 1981
הערות